יום שני, 18 במרץ 2013

הארץ ומודל התשלום על תוכן. יצליח? יכשל?

עיתון הארץ התחיל, ו"פרץ את הדרך" לעיתונים ואתרי חדשות אחרים לגבית כסף על תוכן.

נכון, הרבה מאוד עיתונאים "מטעם", של הארץ ושל עיתונים אחרים כולל יואל אסתרון העורך האחראי של כלכליסט (שלוטש עיניים בדיוק לאותו כיוון - ורק שמח שהארץ הוציאו לו את הערמונים הלוהטים מהאש...) דיווחו על הכוונה הזו ועל הרציונל שעומד מאחוריה בשטף של תירוצים עלובים (מהסוג של: מה אתם מעדיפים? "תוכן חופשי" או "תוכן חנוק"... כאילו שעד עכשיו הם היו חנוקים בגלל שלא גבו על זה כסף...)

ולמרות שיש ניסיון בכמה עיתונים אינטרנטיים בחו"ל לעשות את המודל הזה- לא ברור אם וכמה הוא מוצלח.
לא ברור למה והאם הוא מוצלח כיון שהעיתונים הללו לא מדווחים (ואם כן- לא ברור כמה זה אמיתי) על תוצאות המהלך הזה.
לטעמי - במונחים של פרסום, שיווק ועיתונים, מדובר במהלך שגוי.

הבסיס לכדאיות הכלכלית של העיתונים וזה לא באמת משנה אם הקוראים קונים או לא את העיתון הוא כמות התפוצה שלו.
כל אחד מבין בעצמו, שככל שלעיתון יש תפוצה רחבה יותר, הוא יכול לפנות ולגבות מהמפרסמים יותר כסף.
הגבלת הכניסה לאתר או לעיתון - תרגום לירידה משמעותית (אולי לא מיידית אבל על ציר הזמן העניין די בטוח) של כמות הגולשים והקוראים של העיתון.
ואז מה יעשו בעלי האתר/עיתון?
ישארו עם מעט מאוד קוראים.

עם נתוני צפייה עלובים אי אפשר להגיש חשבון מנופח למפרסמים...
אלא מה אפשר לעשות?
1. לנפח את נתוני הצפיה בעזרת תוכנה סטטיסטית שניתן לשלוט על התוצאות שלה.
וטבעם של דברים מהסוג הזה לדלוף מתישהו... מה שיסתום את הגולל של אותו עיתון- כיוון שהתואה תהיה הרת אסון מבחינתו של אותו עיתון.
המפרסמים לא יענו להם יותר לטלפונים המתחננים...
2. להגביר את מאמצי הפרסום והשיווק.
צעד שמשמעותו הוצאות גדולות עוד יותר על ציר זמן לא ברור..

בכל אופן כמו שניתן להבין - מדובר במצב מאוד בעייתי בסגנון של מה קדם למה הביצה או התרנגולת...

ברמת העקרון - מדובר במשהו שהוא מעניין ולא רק לאתרי חדשות אלא לכל אתרי הנישה שמתמחים בתחום מסויים.
גם אתר שעוסק בקידום אתרים ומונע לגולשים להכנס אליו ומחייב אותם בתשלום עלול לגלות שהגולשים מצביעים באצבעותיהם ועוברים למקומות אחרים.
ויש כאלה בלי סוף.
הדוגמה הטובה ביותר שניתן להציג היא עיתון ישראל היום שהפך לעיתון הנפוץ ביותר מול ידיעות אחרונות.
וזה למרות שידיעות אחרונות ניסה "לתת פייט" עם עיתון ה"24 דקות" המגוכך שלו.
זה לא עזר לנוני מוזס ולידיעות אחרונות.
קהל הקוראים מעדיף את ישראל היום- שמבטיח שימשיך להיות חינמי.
והמודל העיסקי שלו מתבסס על מכירת מודעות.

אני צריך להגיד עם יד על הלב שאין לי מושג אם המודל הזה ריווחי או לא - אבל עובדתית, העיתון עדיין קיים למרות שידיעות אחרונות והארץ ניסו לסגור אותו דרך הכנסת...

אני מעריך, שלא יצא להארץ כלום מהמלך הזה.
ולאחר שיחוו ירידה משמעותית בכמות הקוראים של המהדורה הדיגיטלית שלהם- הם יאלצו לחזור ולפתוח הכל כדי להגביר את כמות הגולשים הקוראים את העיתון.
המודלים של פרסום באינטרנט לא שונים בצור המהותית מהמודלים המשתנים של הפרסום בעולם האמיתי.

אין תגובות: